הרוחות שנשבו באותו היום כמעט וגרמו לנו לסגת מהתמונות.
זו היתה ממש סופה.
אבל האמא לא ויתרה. אמרתי לה שאני לא אחראית על הפאה ולא על התסרוקות של הבנות.
ממש עפנו באויר…
סיכמנו על צילומים באיזו מסעדה סגורה.
זה היה מאכזב. כי היא כ”כ אוהבת תמונות דווקא בטבע.
התחלנו לנסוע ובהחלטה של רגע אני אומרת לה “בואי נעצור פה”. אולי בתוך העצים האלה
ניתן יהיה לצלם.
הם יסוככו עלינו מפני הרוחות
וכך באמת היה.
הרוח לא העיזה להיכנס לתיבת הנח שלנו. והנה התוצאה.
